1. הטענה הזו נמצאת אין ספור פעמים בוויכוח היהודי-נוצרי. עיין למשל יוסטינוס מרטיר, נגד טריפון, סעיף 110; אוגוסטינוס, Contra faustum manichaeum, פרק 12. על גישתו של אוגוסטינוס ליהדות עיין Fredriksen, Paula, Augustine and the Jews: A Christian Defense of Jews and Judaism (New York: Doubleday, 2008).Google Scholar

2. לדוגמא עיין רבי יהודה הלוי, כוזרי, ספר ראשון, סעיפים קיב–קטו (וגם מאמר שלישי, סעיף עג; מאמר רביעי, סעיפים טו וכג), רבי חסדאי קרשקש, אור השם, מאמר ב, כלל ב, פרק ב ופרק ד, מאמר ג, חלק א, כלל ח, פרקים א–ב. קיימות גם תפיסות אחרות המביאות הצדקה לגלות בסיבות שונות, למשל הפצת הרעיון המונותאיסטי בקרב האנושות כולה (על כך עיין למשל אור השם, מאמר ב, כלל ב, פרק ד, מאמר ג, חלק א, כלל ח, פרק ב).

3. על התפיסות היהודיות השונות בהגות היהודית בנוגע לציפיות משיחיות עיין דב שוורץ, הרעיון המשיחי בהגות היהודית בימי הביניים, (רמת-גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2005). צריך לציין כי ישנם יהודים שבתגובה לניסיון נוצרי להוכיח שהמשיח כבר בא ושלכן הנצרות צודקת, ענו כי האמונה במשיח איננה אמונת יסוד יהודית. הראשון שבהם הוא כמובן הרמב"ן בוויכוח ברסלונה. על כך עיין ר' משה בן נחמן, ספר הוויכוח, כתבי הרמב"ן כרך א: רצט–שכ, מהדיר ח' שעוועל, (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ג).

4. על פולקר עיין: שלמה פינס, "על סוגיות אחדות הכלולות בספר עזר הדת ליצחק פולקר ותקבולת להן אצל שפינוזה," בתוך מחקרים בקבלה, בפילוסופיה יהודית ובספרות המוסר וההגות, מוגשים לישעיה תשבי, ערכו י. דן, י. הקר (ירושלים: מגנס, תשמ"ו), 399–400,

Del Valle, Carlos, “La Contradiction Del Hereje De Issac Ben Polgar,” in Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century, ed. Borrás, J. Targarona and Sáenz-Badillos, A.) Toledo: Polémica judeo-cristiana, Estudios 1998): 553–558;Google Scholar

משה דוד, "תורת הבחירה של ר' יצחק פולקר" (תזה לקבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב תשנ"ב); הקדמותיהם של ג' בלסקו וי' לוינגר למהדורותיהם לספר עזר הדת; על פולקר בהקשר לוויכוחו עם המומר, שהיה פעם רבו, אבנר מבורגוס, עיין

Jonathan Hecht, “The Polemical Exchange between Isaac Pollegar and Abner of Burgos / Alfonso of Valladolid according to Parma MS 2440” (PhD diss., New York University, 1993), 35–38; Shoshana Gershenzon, “A Study of Teshuvot La-Meharef by Abner of Burgos” (PhD diss., The Jewish Theological Seminary of America, 1984), 74–85; Rayan Szpiech, "From Testimonia to Testimony: Thirteenth-Century Anti-Jewish Polemic and the Mostrador de Justicia of Abner of Burgos/Alfonso de Valladolid" (PhD diss., Yale University, 2006), 329–331.

5. הספר יצא לאור לראשונה בלונדון, 1906 (J. Jacobs), בידי גרשון בילסקו, ובמהדורה ביקורתית ב-1984 בידי יעקב לוינגר בתל אביב (אוניברסיטת תל-אביב). הציטוטים במאמר מובאים כולם ממהדורתו של לוינגר. על השער הזה עיין פינס, "סוגיות," 415–418.

6. או לכל הפחות שאין קשר בין הצלחה פוליטית לצדק פילוסופי ואמוני.

7. על כך עיין בין השאר: כוזרי, חלק ראשון, סעיפים י–כה. לאחריו גם רבי חסדאי קרשקש מציג את הנס כאחד הסימנים החשובים של אמיתות הנביא (אור השם, מאמר ב, כלל ד, פרקים ב וג, בעיקר עמ' קצד ו ר-רב).

8. על כך עיין בין השאר משנה תורה הלכות יסודי התורה, פרק ח (שם הרמב"ם נראה במידה מסוימת כמוציא את הנסים של משה בסיני מכלל זה), מבוא למשנה (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשנ"ב) (מהדורה דו-לשונית), עמ' ז–י. על הנושא הזה עיין גם זאב הרוי, "הדיבר הראשון ואלהי ההיסטוריה: ריה"ל ורח"ק מול ראב"ע ורמב"ם," תרביץ נז (תשמ"ח), 203–216. צריך לציין שיש דמיון מסוים בין תפיסתו של ר' פולקר לבין תפיסתו של רבי אברהם אבן עזרא, הקובע שאם כל בני ישראל היו משכילים הדיבור הראשון היה יכול להסתיים ב"אנוכי ה' אלוהיך." אך מכיוון שהתורה נתנה גם להמון נאמר גם "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (על כך עיין פירוש לשמות כ:ב).

9. יכול להיות שבנוגע לאריכות קיומה של הדת, ר' פולקר מתכוון לעקוץ את הנוצרים בציניות מכיוון שברור גם להם שהדת היהודית עתיקה יותר משלהם. יכול להיות גם שר' פולקר לא רק מתכוון לדת במובן הפורמלי של המילה אלא גם לפרשנות נכונה (קרי פילוסופית) של הדת, שגם היא אינה נוטה להאריך ימים.

10. עזר הדת ,חלק ראשון, שער חמישי, עמ' 51–52. בהמשך ר' פולקר ממשיך וקובל על כך שיש אנשים האומרים שהאמונה במה שהם לא ראו היא המביאה שכר בעוד האמונה במה שהם ראו אינה יכולה להביא שכר מכיוון שהיא מובנת מאיליה.

11. בעזר הדת, חלק ראשון, שער שני, (עמ' 34–40) ר' פולקר מנמק את צדק התורה. לשיטתו הראיה לנכונות התורה היא שהיא מביאה לשלמות הגוף ושלמות הנפש (בדומה לשיטת הרמב"ם במורה נבוכים ג: כו–כז).

12. ברוב החלק הראשון של עזר הדת (שער ראשון–רביעי, עמ' 31–51) ר' פולקר עוסק בהוכחתו לכך שיש צורך בתורה, שתורת היהודים היא הטובה ביותר, שהיא מקרבת ביותר לעולם הבא, ושמנהיגם היה המנהיג הטוב ביותר (על כך עיין אברהם מלמד, אחותן הקטנה של החכמות: המחשבה המדינית היהודית בימי הביניים (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2011), 171–175. לאחר דיון קצר בנושא המשיח, שנחזור עליו בהמשך (שם, שער שישי, עמ' 57–60), ר' פולקר פותר קושיות כנגד התלמוד ואגדות חז"ל ומטרתו היא שוב להוכיח שתורתם של היהודים מתאימה ביותר לשכל.

13. על אמונת ההמון בסיפורי נסים ובאמונות תפלות עיין עזר הדת, החלק הרביעי, עמ' 159–165. קודם לכן בעמ' 156–158 המחבר עוסק באמונתם של המקובלים, שאף הם נגועים באמונה טפלה בסיפורי נסים. גם בשער שלנו ר' פולקר מזכיר (בקטע שלא ציטטתי) את האמונה של העם בנסים הנעשים בידי מלאכים, והוא רומז ככל הנראה למקובלים גם בדבריו על "האיש התורני המוחזק על ההמון" שדורש בנסים שהוא עשה. גם בחלק השני של עזר הדת (הוויכוח בין הזקן, המסמל את השמרנות הדתית, לבין הצעיר, המסמל את הפילוסופיה) ר' פולקר מזכיר בפיו של הזקן אמונות הקרובות לאלו של המקובלים. ראו עזר הדת, חלק שני, עמ' 84–89, שם הזקן טוען שהעובדה שהוא יכול לעשות נסים באמצעות ידיעותיו הקבליות היא ההוכחה לכך שהוא צודק. ר' פולקר משמיע אפוא את אותה הטענה שהוא מייחס כאן לנצרות גם אצל תפיסות יהודיות מתחרות (שמרנות דתית וקבלה, הקיימות בצוותא בדמותו של הזקן).

14. למשל דבריו על אנשים העושים נסים באמצעות שמות של מלאכים או על "האיש התורני המוחזק על ההמון."

15. צריך לציין שיש פסוקים רבים שלכאורה יוצרים קשר בין נסים לבין אמונה במשה ובשליחותו. לדוגמא: שמות ד: ח–ט, י: א–ב, יד: ל–לא. גם בשאר התנ"ך יש סיפורים לא מעטים של אמונה הנובעת מנסים שהבולט שבהם הוא סיפורו של אליהו בהר הכרמל (מלכים א פרק יח).

16. עזר הדת, החלק הראשון, השער החמישי, עמ' 52–53. בהמשך ר' פולקר מתאר את חטא העגל כהוכחה נוספת לרמתם הנמוכה של בני ישראל.

17. על כך עיין עזר הדת, חלק ראשון, שער חמישי, עמ' 65–67. שם ר' פולקר עוסק בפרשנות אגדות התלמוד, אך קביעתו שם היא כי קיימים שני סוגי לומדים ושצריך לדבר עם שניהם בו-זמנית. מצב זה מכריח את השימוש בכתיבה אזוטרית, ודברים אלה נאמרים בכלל ולא רק לגבי תקופת התלמוד. על הנושא הזה עיין גם פינס, "סוגיות," 419.

18. במהדורה הביקורתית לעזר הדת, הערה 3. הוא מפנה למאמרו של אביעזר רביצקי, "התורה האנתרופולוגית של הנס בפילוסופיה של ימי הביניים," מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ב, ג (תשמ"ג): 323–361.

19. זו הדרך שבה הבינו את אבן סינא, ככל הנראה בצדק, רוב הפרשנים היהודים של ימי הביניים. על כך עיין רביצקי, "התורה."

20. על תפיסתו של ר' פולקר בנוגע לנבואה עיין עזר הדת, חלק שני, עמ' 88–89, שם הוא קובע שהנביא איננו משיג את סיבת הדברים ואת התוכן של הידיעות שהוא מקבל מן האל (זאת בניגוד לחכם, הנמצא במדרגה עליונה יותר), חלק שלישי, עמ' 117–119 (שם הוא דן בהגדת העתידות של הנביא, לדעתו יתכן שהנביא יטעה בניבוי העתיד). על הנושא הזה עיין גם דב שוורץ, "על תפיסות הנבואה של רבי יצחק פולקר, רבי שלמה אלקונסטנטין ושפינוזה," אסופות ד (תש"ן): עמ' נז–עב.

21. עזר הדת, חלק הרביעי, עמ' 158–165 ובעיקר עמ' 158 ו-164–165.

22. כפי שהוא אומר ".. לא מפני שאני מכחיש ומכזיב הדברים הנסתרים והמכוסים מן הטבע במפעלים הרוחניים כאחיזת העין וזולתו, ובגשמיים בערכיים הנסתרים אצלנו הנגלים אל הטבע ...." עזר הדת, עמ' 164–165. כאן אנו רואים שר' פולקר משתמש במילה "טבע" בשני מובנים שונים. הטבע הראשון הוא הטבע כפי שהוא נודע אצל בני אדם, לעומת הפלאות שהן מכוסות ממנו. הטבע השני הוא הטבע הקיים במציאות ללא קשר עם ידיעות האדם והפלאות הן חלק ממנו. על כך שהנסים נעשים "חוץ מן הטבע הנוהג בעולם, על פי הסדר המכוסה והנעלם." עיין גם עזר הדת, חלק השני, עמ' 103. על ריבוי המשמעות של המילים השונות אצל ר' יצחק פולקר עיין שלום צדיק, "רצון ה', ידיעת ה' ורצון האדם בהגותו של רבי יצחק פולקר," דעת 76 (תשע"ד): 147– 172.. שם נאמר כי ר' פולקר משתמש במילה "רצון" בארבע משמעויות שונות.

23. או של התלמיד הלא משכיל (עזר הדת, חלק הראשון, שער השמיני, עמ' 65).

24. משמעות המילה "בנפשו" אצל ר' פולקר איננו התאחדות של הנפש של הנביא עם השכלים הנבדלים, אלא ידיעה של הנביא, הנמצאת בנפשו, המאפשרת לו להשתמש בחוקים טבעיים שאינם ידועים לבני זמנו.

25. הסבר זה איננו ייחודי לר' פולקר. ישנם פילוסופים יהודים נוספים שהזכירו את השימוש של הנביא במדע בלתי ידוע בזמנו כהסבר לנסים. לדוגמא ר' נסים ממרסי, מעשה נסים, מהדורה חיים קרייסל (באר שבע: האיגוד העולמי למדעי היהדות, תש"ס), פרק יד (עמ' 203–204), פירוש לשמות עמ' 310, פירוש לבמדבר עמ' 421, דברים עמ' 453, במהדורת ח' קרייסל (באר שבע: האיגוד העולמי למדעי היהדות, תש"ם). גם רבי נסים ממרסיי דוגל בשיטה שאחת המטרות של הנס היא להביא לאמונת ההמון (על כך עיין שם, עמ' 207–208).

26. על כך שהנביא מחולל את הנסים עיין גם עזר הדת, חלק הראשון, שער השמיני, עמ' 67, חלק השני עמ' 82 ו 102.

27. על כך שייעודי הנביא בנויים כדי לשכנע את העם עיין מורה נבוכים, ג:ל. שם הרמב"ם קובע שהסיבה לכך שהתורה מביאה יעודים חקלאיים היא שהחקלאות הייתה דבר חשוב לקיומם של בני אדם. עובדי עבודה זרה טענו שללא הפולחן האלילי שלהם האדמה לא תיתן את פריה. לכן, לדעת הרמב"ם, התורה קבעה איומים בפגיעה בחקלאות אם העם ילכו אחר עבודה זרה ומנגד ברכה חקלאית אם העם ילכו אחר מצוות התורה. לכן לדעת ר' פולקר והרמב"ם הסיבה לכך שנכתב בתורה שיקבלו ברכה חקלאית אם ילכו אחר מצוות התורה איננה מכיוון שהתורה תעזור לחקלאות במישרין אלא כדי להתנגד להבטחות של עובדי האלילים.

28. על העולם הבא אצל פולקר עיין עזר הדת, חלק החמישי, עמ' 166–180; בעיקר עמ' 175–176. ר' פולקר תמך בשיטת אבן רושד על איחוד היודע עם ידיעותיו לאחר מותו. על הנושא הזה עיין חיים דודסון, "פירוש אבן-רושד ל'מאמר בשכל' של אלכסנדר מאפרודיסיאס," ספר היובל לשלמה פינס (א), מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ז (תשמ"ח): 205–217.

29. עזר הדת, חלק ראשון, שער חמישי, עמ' 53–54. בהמשך הפסקה ר' פולקר אומר שרק השגחת האל שומרת על עם ישראל למרות שנאת הנוכרים. צריך לזכור שלפי תפיסתו הנטורליסטית של ר' פולקר (עליה עיין צדיק, "פולקר") משמעות השגחת האל היא עצם עשיית המצוות הגורמות להישרדותה של היהדות.

30. על תפקידם החינוכי והחברתי של המצוות עיין עזר הדת, חלק ראשון, שער שני, עמ' 34–40.

31. כאן ר' פולקר מזכיר את המצווה "לא תחמוד" כמצווה כללית, הכוללת את כלל המידות הנוגדות את הנבזיות.

32. בבלי יומא כג ע"א.

33. כאן ר' פולקר מביא ציטוט מתהלים קכ:ז.

34. עזר הדת, חלק ראשון, שער חמישי, עמ' 55–56. על הפסקה הזו עיין גם פינס, "סוגיות," 432–439. שם פינס מדגיש את העובדה שר' פולקר מביא הסבר טבעי להיסטוריה היהודית (הוא משווה אותו לרמב"ם, לאבן כספי, ולאחר מכן לשפינוזה). אין ספק שצודק פינס בכך שר' פולקר מביא הסבר טבעי לתולדות ההיסטוריה האנושית בכלל, ובתוכה גם לתולדות העם היהודי (על פי דבריו של ר' פולקר עצמו הסברו הוא "טענה טבעית"). עם זאת, לדעתי ייחודו של ר' פולקר איננו בהסבר הטבעי שהוא נותן אלא באופיו של אותו הסבר. ר' פולקר, בניגוד לרמב"ם ולאבן כספי, מביא הסבר הקובע שלהצלחה פוליטית יש בהכרח מחיר פילוסופי ומוסרי רב, ולכן מבטל מיסודה את האפשרות לתקומה פוליטית של היהדות.

35. על בסיס בבלי סנהדרין כז ע"ב.

36. הטיעון של ר' פולקר כאן דומה לזה של שפינוזה בפרק השלישי של המאמר התיאולוגי-מדיני. על הנושא הזה עיין פינס, "סוגיות," וגם Harvey, Warren Zeev, “Spinoza's Counterfactual Zionism,” Iyyun 62 (2013): 238–239Google Scholar על הקשר עם ר' פולקר עיין שם עמ' 244. ההבדל בין שפינוזה לבין ר' פולקר היא שלדעת שפינוזה העובדה שהדת היהודית מבטלת את הסיכויים של תקומה פוליטית יהודית היא דבר שלילי בעוד שאצל ר' פולקר היא תוצאה של עליונותה המוסרית של היהדות.

37. בניגוד לריה"ל, ר' פולקר איננו מתייחס כלל לדבריהם של הנוצרים המצדדים בחיי שפלות, אלא למציאות שבה הנוצרים מוצלחים מבחינה פוליטית. אחת הסיבות לכך היא שר' פולקר אינו כותב כאן וויכוח מדומה בין נוצרי ליהודי, שבו יש משקל רטורי רב לסתירות בתפיסת היריב, אלא מתמקד בתשובה לטענה הנוצרית על אורך הגלות של היהודים.

38. ר' פולקר אינו מזכיר כלל את זה שבני ישראל כבשו את הארץ מעמים אחרים לפני כן.

39. שיטתו של ר' פולקר בנדון מזכירה במידה מסוימת את תפיסתו של סוקרטס, ראו אפולוגיה לסוקרטס 30–32 עמ' 224–225 בתרגומו של ג' ליבס (תל-אביב: שוקן, תשנ"ח). לדידו של סוקרטס אי אפשר לשמור על רמה מוסרית גבוהה כאשר עוסקים בהנהגת העם. ההבדל הגדול ביניהם הוא שסוקרטס קובע שמשום כך הוא מעולם לא רצה להתעסק בהנהגת המדינה. בניגוד לכך פולקר אומר שאכן מדינתם הקדומה של העברים התנהגה בצורה כזו וזו הייתה הסיבה לחורבנה.

יש גם דמיון בין עמדתו של ר' פולקר כאן לעמדתו של מקיאבלי בנוגע לנצרות, כפי שעולה בדיונים: מבוא של הספר הראשון, פרקים 11–15, 55, ספר שני, פרק 2, ספר שלישי, פרק 33. על הנושא הזה עיין בין השאר Fontana, Benedetto. “Love of Country and Love of God: The Political Uses of Religion in Machiavelli,” Journal of History of Ideas 60 (1999): 639–658CrossRefGoogle Scholar; ההבדל המרכזי ביניהם הוא שמקיאבלי מודד את הצלחתה של הדת במידת הצלחתה המדינית, לכן לדידו הדת הרומאית הייתה טובה מזו של הנוצרים. אצל שני ההוגים קיימת השפעה של הדת על המערכת הפוליטית, אך בעוד אצל מקיאבלי הצלחה פוליטית היא סימן לכך שהדת מצליחה להגיע לתכליתה, אצל ר' פולקר המצב הוא הפוך, הצלחה פוליטית היא סימן לזילותה ולירידתה המוסרית של הדת. כמובן שההבדל בין שני ההוגים נובע מהגדרת המושג “טוב.” אצל מקיאבלי הטובה היא תועלת פוליטית ומדינית ובעיקר השגת התהילה המדינית. בעוד אצל ר' פולקר המטרה היא עיסוק האדם במושכלות המרחיקות אותו מן העיסוק בחומר, וזה גורם להידרדרות מצבו המדיני.

40. חשוב לזכור שעל פי גישתו הנטורליסטית של ר' פולקר לא תתכן התערבות אלוהית כדי "לסדר" את ההיסטוריה עם צווי המוסר (על התפיסה הזו עיין צדיק, "פולקר"). שום גורם על טבעי לא יתערב כדי להציל את הצדיק העשוק מן המצב שאליו צדקתו מובילה אותו בהכרח.

41. זו הייתה כמובן גם טענה מרכזית של הנוצרים: גלות ישראל נובעת מכך שהיהודים חטאו והרגו את ישו.

42. לכל הפחות מן התקופה שהיה לו רע מבחינה פוליטית. צריך שוב לציין כי ר' פולקר אינו מתייחס כלל לאירועים היסטוריים בתקופת כיבוש הארץ ולתקופות שבהן המצב של ממלכת היהודים היה איתן.

43. למשל שמות יב:יב.

44. דוגמא בולטת לכך היא תחילת פרשת בחקותי (ויקרא פרק כו).

45. כולל הרמב"ם בנושא תארי האל ואף בנושא השכר והעונש (מורה נבוכים ג:ל).

46. לכל הפחות על פי רוב (על כך עיין מורה נבוכים ג:לד).

47. למרות זאת צריך לזכור שלטענות של ר' יצחק פולקר יש גם משקל פולמוסי לא קטן. הוא למעשה קובע שהיהדות עליונה על הנצרות מכוון שהיא דת מוסרית יותר.

48. על כתיבה אזוטרית נכתבו מחקרים רבים בין השאר, ד' שוורץ, סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים (רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ב)

Strauss, Leo, Persecution and the Art of Writing (Glencoe IL: Free Press, 1952).Google Scholar

49. עזר הדת, חלק ראשון, שער חמישי, עמ' 56.

50. כאן חשוב לציין שר' פולקר מקדיש את כל השער השישי של החלק הראשון להוכחות שהמשיח לא בא. מעניין לציין שהשער הזה הוא היחיד בכל הספר שעשוי כל כולו מציטוטי פסוקים ללא כל הסברים פילוסופיים מקיפים. הסיבה לכך היא שר' פולקר רצה לענות לטענה הפרשנית הנוצרית לגבי ביאת המשיח. המשכילים, שהבינו את שיטתו הפילוסופית בשער הקודם, בכל מקרה לא ימשכו לחזון המשיחי, וגם לא לנצרות המבטיחה אוטופיות. על תפיסתו של ר' פולקר למשיח עיין שוורץ, סתירה והסתרה, 191–193.

51. ושמא דרכו גם את הנוצרי הנוטה לפילוסופיה. בניגוד לחלק מהדעות הנשמעות על ספרות הפולמוס, אינני חושב שהיא נוצרה רק לצרכי פנים. אמנם נכון הוא הדבר שספרים הכתובים בלטינית לא היו נגישים ליהודים ואלו הכתובים בעברית לא היו נגישים לנוצרים. אך עם זאת, לדעתי יש לא מעט אנאכרוניזם בקביעה שספרי פולמוס הפונים לבני הדת היריבה היו צריכים להיות כתובים בשפתה. בעת החדשה, שבה הספרים הם מוצר די זול, אפשר לצפות מאדם משכיל לקנות ולקרא גם ספרים שהוא יודע מראש כי לא יסכים איתם, מתוך עניין אינטלקטואלי גרידא או כדי לדעת מה הצד השני חושב. בימי הביניים ספרים היו מוצר יקר. לפיכך גם אנשים משכילים השקיעו את מיטב כספם בעיקר בקניית ספרים שהם ציפו להסכים איתם ולבנות על פיהם את תורתם הפילוסופית או הדתית. לכן אם מתווכח יהודי או נוצרי היה רוצה לפנות לצד השני, הדרך היעילה ביותר לא הייתה כתיבת ספר בשפה של הצד השני, ספר שככל הנראה אף אחד לא יעתיק, אלא כתיבת ספר בשפה של הצד שאליו הוא משתייך כך שבני דתו יוכלו לקרוא את הטיעונים המועלים בספר ולהשתמש בהם בוויכוחים או בשיחות בעל-פה עם בני הדת האחרת.

אנו יודעים למעשה על מחבר אחד שכתב ספרים בעברית כדי לשכנע יהודים להתנצר: אבנר מבורגוס (רבו של ר' פולקר). ספריו אכן לא היו נפוצים, חלק מספריו העבריים אבדו ואנו מכירים אותם רק דרך תרגומם לספרדית עתיקה, בעוד השאר שרדו בעברית רק בעותק בודד.

52. על כך עיין צדיק, "פולקר."

53. כאמור ר' פולקר עצמו קובע שזה ההבדל העיקרי בין המשכיל לבין ההמון: "כי הלומדים יתחלקו פה לשנים: האחד הוא המשכיל והמהיר בדרכי ההיקש וידע לבחור ולברר בשינוי אמונות הדברים ... והשני הוא אשר אין הגיונו שלם כמוהו ואין אתו אותו המבחן אשר בו יוכל לברר את אמתת הדברים אשר ישמע, אבל ישען על האמונות המקובלות" (עזר הדת, חלק ראשון, שער שמיני, עמ' 65).

54. אמנם צריך לציין שגם אז יהודים מסוימים חשבו על אפשרות לסוג כלשהו של תקומה פוליטית. על כך עיין רבי חסדאי קרשקש, אור השם, מאמר ג, חלק א, כלל ח, פרק ב, עמ' שסט.

55. על תפקידה של הפילוסופיה בפולמוס היהודי נגד הנצרות עיין בין השאר:

Lasker, Daniel, “The Impact of Christianity on Late Iberian Jewish Philosophy,” in Iberia and beyond: Hispanic Jews between Cultures, ed. Cooperman, Bernard (Newark: University of Delaware Press, 1998): 175–190Google Scholar; Lasker, Daniel, Jewish Philosophical Polemics against Christianity in the Middle Ages, 2^nd ed. (Oxford/Portland: Littman, 2007).Google Scholar

ד"י לסקר, ”נצרות, פילוסופיה ופולמוס בפרובנס היהודית," ציון סח (תשס"ג): 313–333.

56. לעומת הנוחות שבתאוריה הרואה את העם היהודי כעם צדיק, ולעומתה אותה תיאוריה היום שרואה את רוב העם היהודי כפגום מוסרית, אפשר כמובן גם להעלות סברה הפוכה: דווקא בימי הביניים כאשר היהודים סבלו מאומללותם הפוליטית, קשה יותר לבוא ולפתח גישה הדוגלת בהשארת המצב הקיים. בניגוד לכך היום כאשר המצב של היהודים ברוב ארצות הגולה (ובעיקר בארצות הברית) סביר ביותר אפשר ביתר קלות לדגול בהשארה בגלות.